כרופאים וטרינריים ואוהבי בעלי חיים, אנו מרגישים כי לבעל החיים שלנו יש את הזכות לסיים את חייו בכבוד.
ההחלטה להרדים את חיית המחמד אהובה לצמיתות היא אחת ההחלטות הקשות ביותר שיש לעשות והיא בלתי הפיכה. חשוב לפעול באופן שנוכל תמיד להסתכל לאחור ולדעת שעשינו את הדבר הנכון, ושאם היינו צריכים לחזור בזמן ,לא היינו פועלים אחרת.
כיצד נדע שהגיע הזמן?
באופן אישי אני בוחנת 3 פרמטרים עיקריים אשר עוזרים להתמודד עם הסוגיה:
* איכות החיים של החיה.
* האם קיים סבל גופני .
* מהי התחזית (פרוגנוזה) של החיה מבחינת איכות חיים , כאב ומצב בריאותי.
כיצד נעריך את איכות החיים של חיית המחמד שלנו?
* האם היא אוכלת? בעל החיים אמור לאכול או לכל הפחות לגלות עניין באוכל.
* נוחות. בעל החיים צריך להיות חופשי מכאבים אשר מגבילים אותו, כולל סבל נפשי - למשל עשיית צרכים על עצמו.
* האם החיה מנקה את עצמה? בעל חיים בריא ושמח אמור לנקות את עצמו.
* שמחת חיים ופעילות ? האם בעל החיים שמח, ערני ומגלה עניין באנשים הסובבים אותו ובמשחק? או,האם הוא מדוכא, משועמם או מפוחד ואינו מגיב לסביבה?
* תנועה: האם בעל החיים מסוגל לקום ללא עזרה או שהוא זקוק לעזרה אנושית או מכאנית. האם הוא מתלהב לצאת לטיול, האם הוא סובל מרעידות, או כושל בהליכה? האם קיים שיתוק גפיים חלקי או מלא. ישנם בעלים אשר מרגישים כי שיתוק של גפיים הוא סיבה מוצדקת לסיום חייה של חיית המחמד שלהם ואילו אחרים יבחרו למשוך תוך שימוש באמצעי עזר.
* מספר "הימים הטובים" ביחס ל"ימים הרעים": אם מספר הימים הרעים עולה על מספר הימים הטובים, קיימת פגיעה באיכות החיים של בעל החיים.
כאב:
לכל הדעות, בעל חיים שסובל מכאבים בלתי סבירים שלא ניתן לשכך ו/או לרפא תוך זמן סביר, יש לשקול לאפשר לו לסיים את חיו ולקצר את סבלו.
יחד עם זאת יש לזכור שלא כל בכי או צעקה הם ביטוי לכאב, ולהיפך, החיה עלולה להימצא במצב של סבל גופני ממשי ולא לבטא זאת מבחינה ווקאלית.
ככלל, הן לגבי כאב והן לגבי איכות חיים , דעתי האישית היא שהבעלים מכירים את חיית המחמד שלהם טוב יותר מכל אדם אחר וההתרשמות שלהם ממצב החיה היא זו שקובעת. אני כרופאה יכולה לספק את המידע הרפואי על מצבה, לספק תחזית (פרוגנוזה) לגבי סיכוייה לחיות והאם הדבר מלווה בירידה באיכות החיים.
היה ואתם, הבעלים, שוקלים המתת חסד, התייעצו על כך עם הווטרינר המטפל לפני שאתם מבצעים החלטה ומגיעים למרפאה. לכל וטרינר יש לפחות סיפור אחד או שניים על חיית מחמד שהובאה למרפאה לצורך המתת חסד, ולבסוף הסתבר כי מדובר בבעיה פשוטה יחסית ואף הגיעה להחלמה מלאה.
ההליך המנטלי שאנו עוברים כדי להחליט על המתת חסד הוא מייסר ואין אנו רוצים לעבור אותו פעמיים. יחד עם זאת לא נרצה להרדים חיה שניתן לטפל בה ולהחזירה לאיכות חיים טובה.
זכרו: אל תניחו כי מצב החיה הוא חסר סיכוי גם אם המצב נראה נורא!
* התקשרו לווטרינר המטפל והתייעצו עמו טלפונית לפני שנכנסתם עמוק מדי להליך הרגשי וביצעתם החלטה.
* אספו את כל המידע הרפואי העומד לרשותכם , קבלו ייעוץ ותמיכה מהווטרינר המטפל ,לפני שאתם מחליטים.
* עשו חושבים עם כל בני הבית, העניקו לעצמכם את הזמן הדרוש כדי להחליט לכאן או לכאן והיו שלמים עם החלטתכם.
אבל: האבל הוא הליך טבעי המלווה אבדן של חיה אהובה ואין להרגיש בושה או מבוכה על כך. חיות המחמד שלנו הן חלק בלתי נפרד מהמשפחה וכאב הפרידה הוא אמתי ועמוק.
יחד עם זאת, חשוב להכיר בעובדה שתוחלת החיים של חיות המחמד שלנו קצרה משלנו, וטבעי שנידרש להיפרד מהן יום בהיר אחד
© כל הזכויות שמורות למחבר המאמר
בחזרה לרשימת המאמרים
