בישראל קיימים שלושה חוקים עיקריים העוסקים בנושא זכויות בעלי החיים: חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ''ד-1994, חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), תשנ''ד-1994 וחוק הגנת חיית הבר, תשט''ו-1955.

חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ''ד-1994 (להלן: החוק) הינו החוק המרכזי להגנת בעלי החיים בישראל. החוק קובע מספר הגדרות ואיסורים הנוגעות לזכויות בעלי החיים והגנה עליהם. פורטל בסט פרנד מפשט עבורכם את הדגשים של החוק, על היבטיו:

איסורים (סעיפים 2-4 לחוק)
איסור התעללות בבעלי חיים, לרבות עינוי, התאכזרות, ארגון קרבות בין בעלי החיים, חיתוך בקרמה חיה למטרות נוי וכן שיסוי בעל חיים אחד באחר.

איסור העבדת בעל חיים עד כדי אפיסת כוחות וכן איסור העבדת בעל חיים שאינו מסוגל לעבוד בשל מצבו הגופני.

איסור המתת בעל חיים בסטריכנין או ברעל אחר שקבע מנהל השירותים הוטרינרים במשרד החקלאות (להלן: המנהל) , אלא אם כן התקבל היתר על ידי המנהל לעשות כן.

סמכויות (סעיפים 5-7 לחוק)
על המנהל מוטלת האחריות למנות מפקחים לעניין החוק.

כל ממונה, מפקח או שוטר החושדים כי נעברה עבירה על החוק רשאים לערוך חיפוש במקום, אך אין להיכנס לחצרים של אדם ללא צו חיפוש. אותו הדין לגבי תפיסת בעל חיים שנחשד כי נעברה בו עבירה.

השר לאיכות הסביבה, רשאי, בהסכמת מפקד מחוז במשטרת ישראל, למנות כל אדם להיות נאמן בעלי חיים. נאמן זה רשאי, לאחר הצגת תעודת מינויו כנאמן, לדרוש ממי שעבר עבירה על החוק להזדהות בפניו.

תפיסת בעלי חיים והחזרתם (סעיפים 8-10 לחוק)
בעת העברת בעל חיים למתקן מוגן, על האחראי על המתקן למסור הודעה בעניין לבעליו של בעל החיים.  במידה ובעליו ביקש להחזירו לרשותו, יוחזר בעל החיים לרשות בעליו בתנאים הבאים: בעל החיים במצב גופני ראוי, הבעלים שילם את ההוצאות שהוטלו עליו, הבעלים יגיש התחייבות בנוסח שקבע המנהל כי לא יעבור על הוראות החוק.

האחראי על המתקן רשאי לא להשיב את בעל החיים לבעליו, אם יש יסוד סביר להניח כי הבעלים יעבור עבירה בעניינו. הבעלים רשאי לפנות בעניין זה לבית משפט השלום תוך 20 יום מקבלת ההודעה על אי השבת בעל החיים. במקרה של הגשת תביעה, בעל החיים יוחזק במתקן המוגן עד סיום ההליכים בבית המשפט. אם בית המשפט יקבע כי אין להשיב את בעל החיים לתובע- יחולו עליו הוראות סעיף 12 לחוק (''העברת בעלות''). בכל מקרה, יחויב הבעלים לשאת בהוצאות הובלת בעל החיים למתקן המוגן, הזנתו והטיפול בו.

העברת בעלות (סעיף 12 לחוק)
במידה ונמסרה הודעה (לפי סעיף 9 א) והבעלים לא ביקשו את החזרת בעל החיים לרשותם תוך 20 יום מיום מסירת ההודעה, ייחשב בעל החיים כבעל חיים שאין לו בעלים, והממונה רשאי למסרו לאחר. אם לא ניתן היה למסור את ההודעה, יימנו 20 הימים מיום העברת בעל החיים למתקן המוגן.

במידה ונמסר בעל החיים לאחר, תינתן לו תעודת בעלות ובעלות כל אדם אחר תפקע, אולם, בית משפט השלום יהיה רשאי להחזיר את בעל החיים לבעליו הקודמים, מטעמים מיוחדים.

אם בעל החיים המדובר היה בעל ערך, יימסר תמורת תשלום שייקבע הממונה. סכום כסף זה, בניכוי ההוצאות (על פי סעיף 11 לחוק) יעמוד לזכות הבעלים הקודמים, אם לא יימצאו תוך 30 יום, יחולט הסכום לקרן למען בעלי חיים.

כפיית טיפול או המתה (סעיף 13 לחוק)
גורל בעל חיים חולה או סובל, אשר אינו מקבל טיפול רפואי הולם, ייקבע על ידי הממונה או רופא וטרינר עובד ציבור שהוסמך על ידי המנהל. הללו רשאים להעבירו למתקן מוגן או לצוות על המתתו.

המתת בעל חיים תבוצע תוך מניעת סבל מיותר מבעל החיים. הבעלים או המחזיק יישאו בהוצאות ההמתה.

קרן למען בעלי חיים (סעיף  14 לחוק)
הודעה על הקמת קרן למען בעלי החיים במסגרת המשרד לאיכות הסביבה, אשר מטרתה לרכז אמצעים כספיים לחינוך, הסברה, הדרכה, וסיוע לארגונים למען בעלי חיים ולקידום מטרותיו של החוק.

כספי הקרן יגיעו מתקציב המדינה, תרומות וקנסות (על פי סעיף 17 לחוק).

השר לאיכות הסביבה יקבע בתקנות את הרכב הקרן, סמכויותיה וסדרי עבודתה. כמו כן, ידווח לועדת החינוך והתרבות של הכנסת בסוף כל שנת תקציב על פעולות הקרן, הכנסותיה והוצאותיה.

פלילים ועונשים (סעיפים 15-19 לחוק)
ארגון למען בעלי חיים אשר אישר השר לאיכות הסביבה, רשאי, לאחר קבלת אישור מפרקליט המחוז, להגיש קובלנה לבית המשפט על עבירה לפי חוק זה.

לעניין החוק, דין המדינה כדין כל אדם; כאשר החוק מסייג את מערכת הביטחון (משרד הביטחון על יחידותיו, צה''ל וכל מוסד בטחוני אחר. תפיסת בעל חיים בשטח צבאי תיעשה רק בידי מי ששר הביטחון אישר לכך.

העובר על הוראות סעיף 2 לחוק (איסור התעללות)- דינו מאסר שלוש שנים.
העובר על הוראות סעיפים 3, 4 לחוק (איסור העבדה והמתה ברעל)- דינו שנה מאסר.
אדם שלא הזדהה לאחר שנדרש לעשות כן לפי סעיף 7- דינו קנס. קנס זה ישולם לקרן.

תובע, מנהל או ארגון למען בעלי חיים אשר חושד כי מתבצעת עבירה או עומדת להתבצע עבירה על סעיפים 2 או 4, רשאי לפנות לבית משפט השלום בבק/שה לצו איסור על ביצוע או המשך ביצוע של מעשים אלו.  בית המשפט רשאי לתת צו לפי סעיף זה במעמד צד אחד. דיון במעמד שני הצדדים יתקיים בהקדם האפשרי מיום מתן הצו, ולא יאוחר משבעה ימים אחריו. בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו, לבטלו או לשנותו גם ללא התייצבות העבריין לדיון. תוקפו של הצו לא יעלה על שנה.

במידה ודחה בית המשפט את הבקשה לצו, בהיותה בלתי מוצדקת, רשאי להטיל הוצאות ופיצויים על מגיש הבקשה.

חוק זה אינו גורע מהוראות פקודת הכלבת, 1934, פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש] התשמ''ה-1985, חוק להגנת חיית הבר, התשט''ו-1955 , חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ''ב-1992, פקודת הדיג, 1937, חוק הגנת הצומח, התשט''ז-1956, ופקודת בריאות העם, 1940.
מי שמבצע הוראות רופא וטרינר ממשלתי לפי פקודת הכלבת, 1934, או לפי פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ''ה-1985.

על ביצוע החוק ממונה שר החקלאות. שר החקלאות רשאי, באישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, להתקין תקנות לביצוע החוק בנושאי החזקת בעלי חיים בחנויות, המתת בעלי חיים לצרכי מאכל אדם, תנאי הובלה של בעלי חיים, אילוף בעלי חיים, תערוכות הצגות ותחרויות של בעלי חיים.

סייע לתחולה (סעיף 22)
חוק זה לא יחול על המתת בעלי חיים שנעשתה לצרכי מאכל אדם ועל ניסויים בבעלי חיים, הנערכים על פי חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) התשנ''ד-1994.

חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים) תשנ''ד-1994
על פי חוק זה, הגוף המרכזי הממונה על ניסויים בבעלי חיים בישראל הוא ''המועצה לניסויים בבעלי חיים'', גוף זה קובע את הכללים בנושא זה ואחראי על מתן רשות למוסדות לצורך עריכת ניסויים אלו.

למעשה, מדובר במיסוד הניסויים בבעלי חיים כניסויים המתבצעים תחת פיקוח ממשלתי.
בנוסף, כולל החוק הוראת סודיות המאפשרת אי פרסום הניסויים לציבור הרחב, וכן הוראה חשובה ביותר המותירה לשיקול דעת הנסיין את הניסוי. לפי ההוראה, ייאסר הניסוי בבעל החיים ''אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות'', אך החוק לא קובע דבר באשר לדרכים אלו.

חוק הגנת חיית הבר תשט''ו-1955
חוק זה ממסד את הציד בארץ. החוק עוסק בהסדרת חוקי הציד והמסחר בחיות בר. לפיו, ''כל חיה בעלת חוליות (למעט דגים) אשר אין טבעה להיות במחיצת האדם'' נכללת תחת החיות המותרות לציד.

החוק מפרש את האיסור על ציד כ''עשיית מעשה מתוך כוונה לפגוע בשלומה או חירותה של חיית בר, או להטריד את מנוחתה, לסכן את התפתחותן הטבעית של ביציה או של כל תולדה שלה''. על אכיפת חוק זה, ממונה הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים, בכפוף למשרד לאיכות הסביבה.