צילום: גיל לוין

הקלישאה לפיה "חיים משבת לשבת" מזוהה, לרוב, עם אוהדי הכדורגל הישראליים. אבל לא רק. בתקופה האחרונה יותר ויותר רוכבי סוסים, חובבים ומקצוענים כאחד, סופרים את הימים עד לסוף השבוע.

לרוכבים הללו יש סוס פרטי משלהם, והם מתגעגעים אליו במשך השבוע, כשהוא אצל ה"בייבי-סיטר" – בעל חווה או פנסיון ששומר להם עליו. בשישי, בשבת או בשניהם הם מתאחדים, ויחד עם חברים יוצאים לחרוש פיסות נוף מקומיות חדשות.

כך, באיטיות ובהדרגה, התגבש בשנים האחרונות מעין טרנד בקרב המשוגעים לדבר. לא עוד רכיבה בקבוצה במסגרת טיול משפחות, ולא השכרת סוס לכמה שעות רק כדי להחזיר אותו לבעלי החווה בסוף ה"טרק". אנשים פרטיים, בדרך כלל אמידים, רוכשים סוס במיטב כספם, ומשלמים בנוסף גם על שירותי ההשגחה והטיפול ב"בייבי" שלהם במשך השבוע, בכל שבוע.

את בעלי הסוסים האלה לא מעניין שאיזור השרון, למשל, עתיר בחוות רכיבה שסמוכות לים או לשטחי חקלאות וטבע פתוחים. הם רוצים סוס משלהם, ולהתחפש לקאובויז' לא רק בפורים.

התופעה החלה עם העלייה ברמת החיים בישראל של השנים האחרונות (להוציא את שנת המיתון האחרונה). שנות ה-90 היה העשור שזוהה עם שגשוג החוות וטיולי הסוסים בצפון הארץ, ובהמשך הצטרפו אליהן אורוות בנגב ובערבה, שמפעיליהן החלו להבין את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך.

אבל הישראלים רוצים הכל משלהם, ושלא ילמדו אותם איך לרכוב, היכן ומתי. בשנים האחרונות נסק מספרם של הרוכבים המקצועיים הפרטיים, שהחלו לקיים טיולי סוסים עצמאיים עם חבריהם או עם קולגות חדשות שהכירו.

כדי להוזיל את עלות רכישת הסוס, קבוצות רוכבים קנו סוסים במרוכז. אלה שוהים במהלך השבוע, כאמור, באורוות שונות בישראל, תמורת תשלום קבוע.

מרבית המסלולים של הטיולים הפרטיים הללו זהים לאלו של קבוצות הרכיבה המאורגנות על-ידי החוות. עם זאת, אחד היתרונות של סוס פרטי וטיול ללא מדריך ומשמעת היא האפשרות ליצור מסלולים "אישיים", שאינם מוגבלים בזמן או בהוראות מחמירות של המדריך. כל רוכב אחראי לעצמו ודואג לענייני הבטיחות, ויכול להחליט מתי לרוץ עם הסוס, לאן ובלי שיאמרו לו לעצור מחשש לתביעה של בעל החווה והביטוח.

רבים מבעלי הסוסים הפרטיים הם תושבי עיר, שאין באפשרותם להחזיק חיית מחמד כמו סוס אצלם בבית, לא כל שכן לשנע אותו למסלולי רכיבה בסוף השבוע. לפיכך הם משתמשים בשירותי חוות הסוסים באזורי השרון, הצפון, הדרום ואיזור ירושלים, המשופעים יותר במסלולי רכיבה.

תומר קורן, בעל חוות הסוסים הפרטית "ג'ורי" ביד חנה שבשרון, נותן את השירות הזה: "לי בחווה יש אדם אחד כזה, אבל הוא כמעט לא מנצל את הסוס שלו. הוא מגיע פעם בכמה זמן, ורוכב עליו באזור החווה. יש אחרים שעושים את זה אחת לשלושה ימים.

"בסוף החופש הגדול השנה", ממשיך קורן, "לקחתי שישה תלמידים מתקדמים ויצאנו לטיול בן יומיים. רכבנו מיד חנה ועד הים. עשינו שם מחנה לילה וחזרנו". לדבריו, יש רבים שהם מטיילים פרטיים. רובם עושים את זה עם קרונות. יוצאים כקבוצה ועושים טיולים של שישי שבת".

אחד מאלה הוא עופר. הוא וחבריו אילפו את הסוסים שבבעלותם בחווה של קורן. עם הזמן התגבשו כקבוצת מטיילים, ובכל סוף שבוע הם יוצאים לשטח עם הסוסים ו"תגבורת" שלך בקבוק וויסקי משובח. בכל שבת למקום אחר.

אך לא כל סוס מתאים לרכיבה הפרטית בשטח. " יש סוסים שהייעוד שלהם הוא יותר טיולי שטח", מבהיר קורן. "הם סוסים שקצב ההליכה שלהם יותר מהיר, ונקראים סוסי 'טנסי' ".
לאן, אפוא, אפשר לקחת את הסוס שלכם? עשרות מסלולים "רשמיים" ועוד כמות דומה של דרכים לא סלולות פרושות ברחבי הארץ.

בין הבולטים שבמסלולים הללו: גבעות רמות מנשה, המשלבות נחלים ופריחה; שמורת הטבע תל גדור, צפונית ליישוב מכמורת. השמורה סמוכה לחופי פרא, מפרצים וצוקים, הגובלים בנחל אלכסנדר בדרום ונחל חדרה בצפון. מסלול ארוך יותר ממשיך מנקודת השפל של נחל אלכסנדר בחוף ינאי, עד לנמל האבטיחים העתיק. את המסלול חזרה ניתן לעשות דרך החופים היפהפיים של בית ינאי ומכמורת; האורווה והפנסיון "צימר בהר" ממוקמים בהרי ירושלים, ומציעים צימרים לכם ולסוס הפרטי שלכם. מהמקום ניתן לצאת לטיולים פרטיים בהרי ירושלים, הטובלים ביערות, חורשות, סלעים ובעלי חיים. מסלול נוסף עובר בעמק איילון, דרומית להרי ירושלים.