צילום: רעות מור

פעמים רבות נשאלתי לגבי כלבים המלקקים את פצעיהם, והאם הדבר מעכב או תורם להחלמת הפצעים. באופן ספציפי יותר נשאלתי – האם רוק של כלבים הוא בעל תכונות אנטיביוטיות? התשובה לנושא מורכבת.

רוק מיוצר ומופרש על ידי בלוטות הרוק. תאים מיוחדים בבלוטות הרוק מפרישים נוזל המכיל מים, מלחים, ריר ואנזימים. נוזל זה מופרש לתוך צינוריות איסוף, שבתוכן הרכב ההפרשות משתנה. מבין המלחים, רוב הנתרן נספג בחזרה לגוף, האשלגן הולך להפרשות, וכן מופרשות כמויות גדולות של ביקרבונט. שני המלחים האחרונים חשובים לנטרול החומציות בקיבה.

מצינוריות האיסוף, ההפרשות עוברות לצינוריות גדולות יותר המתרוקנות לחלל הפה.
קיימות מספר בלוטות רוק, אשר מפרישות סוגים שונים של הפרשות. הפרשת רוק נשלטת על ידי מערכת העצבים האוטונומית, אשר מבקרת את כמות וסוג הרוק המופרש. לדוגמא, כאשר כלב אוכל מזון יבש הוא מפריש רוק שהינו נוזלי בעיקרו, בעוד שכלב שאוכל מזון שהינו בשרי בעיקרו – מפריש רוק רירי יותר.

בין הגורמים לגירוי חזק ליצירת רוק, נמנים נוכחות מזון, או חומרים שמגרים את חלל הפה, וכן מחשבות על מזון או ריח של מזון. הריור נשלט על ידי המח, ומכאן ברור מדוע גירויים נפשיים גורמים לריור יתר, למשל, מדוע כלבים מריירים בכל הבית בזמן סערת ברקים.

מדוע הרוק חשוב?

לרוק יש מספר תפקידים:
* מסכך משמן וקושר: הריר שברוק יעיל ביותר בקשירת מזון שנלעס והפיכתו לעיסה חלקלקה, אשר (בדרך כלל) מחליקה בקלות דרך הוושט, מבלי לגרום נזק לרקמות מסביבה. הרוק גם עוטף את חלל הפה והוושט כך שאוכל, בעיקרון, לעולם לא נוגע בתאי רקמות אלה.

* ממוסס מזון יבש: יש למוסס מולקולות באוכל על מנת שניתן יהיה לטעום אותן.

* היגיינת פה: חלל הפה נשטף באופן כמעט קבוע על ידי הרוק, אשר אחראי למעבר שאריות מזון הרחק מהפה ושמירת על ניקיון יחסי שלו. זרם הרוק קטן באופן משמעותי בזמן שינה, דבר המאפשר לאוכלוסיות של חיידקים להיבנות בפה, כאשר התוצאה היא ריח רע מהפה בבוקר. רוק מכיל ליזוזים – זהו אנזים שמפרק חיידקים ומונע צמיחת יתר של מושבות חיידקים ומיקרואורגניזמים אחרים בפה.

* מתחיל עיכול עמילן: בקרב רוב בעלי החיים קיימת הפרשה מימית של אלפא-אמילאז, שהינו אנזים המתחיל את עיכול העמילן שבמזון למלטוז (סוג של סוכר).

* מספק נוזל איזון בסיסי לחומציות הסביבה.

* מספק קירור ומאדה: בקרב כלבים פעולה זו חשובה ביותר, משום שבלוטות הזיעה שלהם לא מפותחות. ניתן לראות פעולה זו של הרוק בבירור אצל כלב מלחית לאחר ריצה.

מכל ההסבר הנ"ל ניתן בהחלט להבין, שבעוד שחשוב למנוע מכלב ללקק פצע שאך זה נתפר (משום שהוא יכול למשוך ולקרוע את התפרים, ובכך לגרום לצלקת גדולה וחמורה יותר), הרי שלאחר שהתפרים כבר קרובים להסרה, ניתן לתת לכלב ללקק את פצעיו ובכך אף לתרום להחלמתם.

קיימות לכך שתי סיבות עיקריות. האחת היא, שכאמור לרוק יש תכונות אנטיביוטיות בכך שהוא מכיל ליזוזים – אותו אנזים שמפרק והורס חיידקים מזיקים (ספציפית חיידקים גם חיוביים כגון סטפילוקוקוס וסטרפטוקוקוס).
הסיבה השנייה, הינה גירוי ישיר של רקמות כלי דם קטנים המקיפים את אזור הפצע. דבר זה עוזר לזרימת הדם ומאפשר צמיחת נימי דם חדשים הנושאים עימם תאי דם לבנים, טסיות דם, פקטורי גדילה וחומרים טבעיים אחרים של הגוף, אשר תורמים להחלמת האזור הפצוע.

למרות הכל, על מנת להיות בטוחים, אם כלבכם נפצע או עובר ניתוח, שאלו את הווטרינר שלכם האם יהיה בטוח לאפשר לו ללקק את פצעיו.

*הכותבת הינה ווטרינרית, המנהלת והבעלים של המרכז הרפואי לחיות מחמד ברמת-גן.
http://www.smadartal.co.il