חתולים בהיסטוריה, אמנות, ספרות, אמונה ודת ויהדות

אמנות וספרות
ניתן למצוא חתולים רבים בז'אנרים השונים- ספרים, ציורים, סרטי קולנוע ואף תוכניות טלוויזיה רבות. בז'אנרים אלו מופיעים לרוב החתולים כבעלי תכונות מאוד מסוימות כמו שמירה על הניקיון והרצון להיות תמיד במרכז העניינים, וכל זה ממש עד כדי פינוק. ולעיתים יוחסו לחתולים תכונות רוע ושררה. דוגמאות רבות ליחס אמביוולנטי זה ניתן למצוא בקולנוע ובספרות: בסרט ובסדרת הילדים האהובים ''גארפילד'', הסיפור והסדרה ''החתול במגפיים'', החתול של הרשע בסדרה ''חוש חש הבלש'', הסרט והסדרה ''אישה חתול'', החתול של המכשף בסדרת הספרים וסדרת הטלוויזיה ''הדרדסים'', ואף ''החתול שמיל'', החתולים הסיאמיים בסרט של דיסני ''היפהפייה והיחפן'', החתול מ''עליזה בארץ הפלאות'', החתול ג'רי מהסדרה המצוירת והאהובה ''תום וג'רי'', ואפילו שונרא החתול בהגדת פסח!

באומנות ניתן למצוא דימויים רבים לחתול, במאה ה-13 הפך ז'אנר הציור הדתי הסמלי לפופולארי במיוחד. כאשר ברבים מהציורים השייכים לז'אנר זה מופיעה גם דמותו של החתול, לצד דמויות מריה וישו הילד. ייצוג סמלי זה של החתול, פורש כסמל הרוע הנמלט מפני המשפחה הקדושה. אך ציורים רבים מסוג זה, תיארו גם את החתול בחיקו של ישו הילד כאשר שניהם חולקים יחסי חיבה. בציורים אלו החתול מקבל פרשנות של אהדה וסמל לפוריות, דבר המזכיר את הפולחן המצרי הקדום של האלה-חתול בסט.

קצת היסטוריה
בני האדם ייחסו חשיבות רבה לחתול לאורך ההיסטוריה, כאשר בכל תקופה קיבל החתול יחס שונה.
לראשונה, נראו החתולים לפני כ-5,000 שנים, במצרים העתיקה. הם גודלו בבתים ובאסמים כדי להגן על יושביהם ממכרסמים ונחשים. כך, למעשה בויתו החתולים הראשונים לצורך הדברת מכרסמים, ורק במשך הזמן הפכו לבני לוויה אהובים ולאלים נערצים. המצרים העריצו את החתול בשל יכולות הציד שלו, זריזותו, ערמומיותו ונחישותו. במהלך הזמן הפכו החתולים לחיות קדושות, אשר מי שהרג אותם דינו מוות. שמם של האלים הביתיים היה ''מאו'', וכשאלו מתו, הם נחנטו, הוכנסו לארון עץ ונלקחו למקדש הגדול של בסט (האלה החתולה).
ממצרים, הגיעו החתולים המבויתים אל איטליה, באמצעות סוחרים אשר גידלו אותם על ספינותיהם, ומשם התפשטו לכל אירופה ואז לארצות אחרות.

בימי הביניים, הכנסייה הנוצרית לא אהבה את הסגידה לחתולים שיוחסה לדתות אליליות, והחלו להפיץ אמונות טפלות הקשורות לחתול, ביניהן: מכשפות יכולות ללבוש צורת חתול, החתולים הם שליחי השטן ועוד. אמונות אלו גרמו לשנאה כלפי החתולים, דבר שהתבטא גם בשלבים מאוחרים יותר במאות ה-16 וה-17 כאשר החלה תופעת ציד המכשפות. בתקופה זו הוצאו להורג נשים רבות באשמת כישוף ופולחן שטנה, כאשר הטיעון המרכזי לאשמתן היתה החזקת חיות בית, ובמיוחד חתולים שסייעו למכשפה. ככל שרבו משפטי המכשפות, גבר המיתוס כי החתול הוא חיה שטנית היכולה לשנות את מזג האוויר, לשנות צורה, להטיל קללה ועוד.

למרות היחס השלילי לו זכו החתולים, במאה ה-18 עם תחילת תקופת ההשכלה, עלה שוב מעמדם. היו אמונות רבות בנוגע לתכונות הטובות של חיות אלו. האמינו כי לחתולים כוחות על טבעיים חיוביים- יכולות ריפוי שונות, הרחקת מזיקים, מזל הבאת מזל טוב לבית, סמל לפוריות ועוד.

עד סוף המאה ה-19 החלו להציג חתולים מבויתים בתערוכות. ההתעניינות שהלכה והתגברה בחתולי מחמד, והרחבת הסחר הבינלאומי, גרמו לפריחת המסחר בחתולים גזעיים והחל לשגשג מפעל ייבוא חתולים לאירופה.
במהלך המאה ה-20 השתקמה תדמיתו של החתול והוא הפך לחיית בית נפוצה ברחבי העולם המערבי. בנוסף, הפך החתול לחיה נפוצה גם בקרב המעמדות הגבוהים בעולם- בני אצולה, אנשי דת ומנהיגים.

דת ואמונות
קיימות אמונות טפלות שונות בהקשר לחתול:
* החתול נחשב אויבו של הכלב – מקור האמונה בזמנים המודרניים בהם התנגשה  הטריטוריה של החתולים והכלבים, בשל כך ששניהם הפכו לחיות מבויתות ונוצרה יריבות על שטחים ועל מזון. היריבות מתחזקת נוכח שפת גוף מנוגדת: כלב המעוניין לשחק יכשכש בזנבו בעוד החתול יפרש זאת כסימן לעצבנות. 

* חתול שחור מביא מזל רע - אמונה תפלה זו, מקורה בימי הביניים, לפיה החתול הוא התגלמותו של השטן, ובמיוחד חתול שחור, כדי למנוע אסון יש לירוק על הרצפה שלוש פעמים.

* חתול הוא בעל תשע נשמות- אמונה שמקורה אצל המצרים הקדמונים שייחסו לחתול תכונות אלוהיות, מאוחר יותר יוחסו לחתול תכונות שטניות ואמונה זו נוצרה עקב אורח חייו של החתול (חיה לילית מתבודדת שעיניה זוהרות בחושך וגופו גמיש) וכך, בהתאם לאמונה של ימי הביניים, לפיה מכשפה יכולה ללבוש צורת חתול, האמינו כי גם למכשפות תשע נשמות.

* חתול נופל תמיד על הרגליים - לחתולים יש יכולת מיוחדת המאפשרת להם לנחות בקלות על הרגליים כאשר הם נופלים או קופצים. יכולת זו טמונה בכמה סיבות: מרכז הכובד המאוזן של החתולים, האינסטינקט הטבעי שלהם הגורם להם לבצע מעין גלגול לפני הנחיתה וכן הרפיה של שרירי הגוף והגנה בצורה זו על השלד. תכונות אלו מאפשרות לחתולים לנחות בקלות על הרגליים. מחקרים גילו כי חתולים נפגעים יותר בנפילות מגבהים נמוכים מאשר מנפילות מגבהים בינוניים. וזאת משום שהם לא מספיקים להרפות את השרירים בזמן נפילה מגובה נמוך.

* החתול רואה בחושך- חתולים לא יכולים לראות בחושך מוחלט, אך הם יכולים לראות הרבה יותר טוב מבני אדם בתנאי תאורה חלשה.

לאורך הדורות היו אמונות שונות לגבי החתול שהשתנו מתרבות לתרבות ומדור לדור. באסיה, האמינו כי לאחר מותם הופכים האנשים לחתולים, בסין האמינו כי לאחר שהחתול מגיע לגיל מסוים הוא מסוגל להפוך לכל ייצור אחר שיחפוץ בו. ביפן האמינו כי חתולים יכולים לדבר לאחר הגיעם לגיל 10 שנים. עד היום קיימת האמונה הטפלה כי כשחתול שחור עובר מדובר במזל רע ויש לירוק שלוש פעמים, כאשר למעשה, רק לאחרונה החלו לייחס לחתולים גם תכונות טובות של מזל טוב וריפוי.

המסורת היהודית
לפי הקבלה לא מומלץ לגדל חתולים בבית משום שמדובר בחיה לא טהורה. על פי הגמרא, החתול אינו ''זוכר'' את בעליו בשל היותו אוכל עכברים. החתול הוזכר בגמרא ובהגדה תחת השם ''שונרא''. לפי הגמרא, בליל שבת נכנס חתול לבית המדרש ועמד בפתח אחת מתעלות האוורור הפתוחה. החתול ניסה לדבר אך אף אחד לא הבין אותו. ''שונרא'' מופיע גם בשיר ''חד גדיא'' הנקרא מדי שנה בליל הסדר.