בעלי חיים אחרים
סוסים
חתולים
כלבים
בעלי חיים - כללי
דף הבית
 
 

מאמר משלכם

 

מאמרים

חיפשתם מאמר ולא מצאתם ?
רוצים להוסיף מאמר משלכם ?
מלאו את פרטיכם ואנו נדאג ליצור עמכם קשר.

שם מלא


כתובת דוא"ל


טלפון


נושא


הערות




הקלד את הספרות שבתמונה


 שלח

האוגרים הגמדיים- Dwarf Hamster

זיו אבן חן

Share

לפעמים בטעות קוראים לכל אוגר קטן שרואים ''אוגר סיבירי''. למעשה יש משפחה שלמה של אוגרים גמדיים שבאנגלית נקראת Dwarf Hamster ושמה המדעי PHODOPUS SUNGORIS.

במאמר זה אתמקד בשני סוגים של אוגרים מתוך משפחה זו, אשר הם הנפוצים ביותר והידידותיים ביותר מבין האוגרים הגמדיים:

1. אוגר רוסי קמפבל.
 2. אוגר רוסי חורפי בהיר.

מבין האוגרים הגמדיים יש שני סוגים המתאימים ביותר כחיות מחמד: אוגר רוסי קמפבל, ואוגר חורפי רוסי בהיר. שני הסוגים דומים במראה הפיזי, בהתנהגות החברתית ובתנאי הגידול להם הם זקוקים. שניהם מכונים בארץ בשם אחד: ''אוגרים סיביריים'' מי שלא מתכוון להיות מומחה - מוטב שלא יתמקד יותר מדי בהבדלים, אך לסיפוק הסקרנות - אבהיר את חלקם.

אתחיל לעשות זאת באמצעות תמונות. בתמונות שלהלן, גם אוגרים שפותחו ע''י האדם. התמונות נלקחו מתוך אתרי אינטרנט שונים. המבחר חלקי. יש עוד סוגים רבים, יש פיתוחים של צבעי עיניים, יש אוגרים שצבע כל אחת מהעיניים שונה ועוד.

אוגר רוסי קמפבל- Campbells Russian hamster - PHODOPUS SUNGORUS CAMPBELL.
אוגרים גמדיים שמוצאם ממרכז אסיה, צפון רוסיה, מונגוליה, וצפון סין. סביבת חייהם דיונות חוליות. הם החלו להיות חיות מחמד בארה''ב בסביבות 1970. 

אוגר חורפי רוסי בהיר- Winter White Russian hamster Phodopus sungorus.
אוגרים שמוצאם ממזרח קזחסטן ומדרום מערב סיביר (לכן נקראים ''אוגרים סיביריים'') . הם חיים בערבות מכוסות דשא. בארה''ב הוצגו מ-1978. השם של אוגרים אלה מקורו בנטייה של פרוותם לקבל צבע לבן בחורף. הדבר מושפע מפחות שעות אור, וכאשר זה קורה הם אינם נוטים להתרבות.

אוגר רוסי קמפבל ואוגר חורפי רוסי בהיר - דומה ושונה:
אצל שני הסוגים הזכר גדול מעט מהנקבה. יש להם גוף שמנמן, כיסי לחיים וכפות רגליהם שעירות.
אוגרים אלו חברותיים, ויכולים לחיות עם אוגרים אחרים - הן מהמין השני (זכר עם נקבה) או אף בני אותו מין - בתנאי שהם מופגשים בגיל צעיר.

אוגרים אלו הם חיות לילה בטבע, אך יכולים להיות פעילים במשך היום לתקופה קצרה. הם יכולים להיות חית מחמד טובה, אך לא אוהבים אחיזה לוחצת מדי, ואז עשויים לנשוך. הרגלה הדרגתית לאדם עוזרת.
שני הסוגים דומים בגודל ובצבעים. שני מינים אלה יכולים להתרבות ביניהם, וכך כאשר רואים אוגר גמדי על אחת כמה וכמה קשה לדעת לאיזה סוג בדיוק הוא משתייך והקושי עוד גובר בגלל פיתוחי צבע פרווה שונים שעשה האדם, ועירוב שלהם ע''י מגדלים שונים.

להלן כמה קריטריונים שמתייחסים להבדלים בין הקמפבל הרגיל (normal) לבין החורפי הרגיל (בתמונות שלמעלה לעיתים קשה להבחין ביניהם, בגלל זוויות צילום, תאורה, רקע, מרחק וכו'):
(1)צבע כללי של הגוף: רוסי קמפבל יותר חום אפור ביחס לחורפי הבהיר.
(2) רצועות צבע של הגב:
באוגר רוסי קמפבל הרצועה בצבע שחור-אפור, דקה יותר. באוגר רוסי חורפי בהיר יש רצועה שחורה בולטת על הגב.
(3)מבנה גוף: רוסי קמפבל יותר שטוח לעומת הרוסי חורפי בהיר שהוא יותר כדורי.
(4) צבע הפרווה בחלק התחתון של הצד:
ברוסי קמפבל לרוב גוון אחיד לבן לעומת הרוסי חורפי בהיר שלו תלמים בצבע קרם.
גורים מעורבים של קמבפלי ורוסי חורפי בהיר; אלבינו, קינמון ועוד.
 
''הסוג הנושך'', ודרכי הבדיקה: אחרי ש''הסתבכנו'' בהבחנה בין שני המינים הללו, אזכיר שיש סוג נוסף שדומה לאוגרים הללו בצורתם המקורית, וגם מכונה ''אוגר סיבירי''. בשנים האחרונות למדו כבר שהוא לא מתאים ולא מייבאים אותו, אך הוא עדין מצוי בארץ, ולא אחת נמכר על ידי חובבי חיות צעירים שנולדו לה גורים. הסוג הזה הוא נשכן, אינו ניתן במידה מספקת להרגלה לאדם, ולכן לא מתאים כחית מחמד. אם לא מספיק הבלבול - אז בארץ לפעמים קוראים לו קמפבלי, אבל זה טעות - שמו המדעי אינו כזה. על זן זה יש יותר לבן לעומת הזנים הידידותיים.

כפי שאמרנו קודם, יתכן ערבוב זנים, למשל רוסי-חורפי עם קמפבל-אלבינו, וגם זה יתן ''יותר לבן''. הכי טוב לנסות בטרם הרכישה אם האוגר נשכן, ומי שפוחד לעשות כן בעצמו, שיבקש מהמוכר שייקח ביד.
כשמנסים צריך לזכור שבמידת מה אוגרים צריכים להתרגל ליד, ובאחיזה לוחצת כל אוגר לא מורגל ינשוך. ברם אם שמים אוגר על כף היד, בלי לאחוז אותו, ונותנים לו להסתובב עליה, ולעלות על הגוף - אם הוא מזן ידידותי, הוא לא ינשוך.

לאחר כל ההגדרות הללו, אמשיך מכאן ואילך לפרט רק על 2 משפחות האוגרים הגמדיים הידידותיים ביותר לאדם והמתאימים ביותר כחיות מחמד: אוגר רוסי קמפבל ואוגר חורפי רוסי בהיר. נקרא להם בקיצור מכאן ואילך ''האוגרים הגמדיים הידידותיים''.

עוד כמה מילים על נשיכה ועל המנעות ממנה - מפצע נשיכה ויש להיזהר כמו מכל נשיכה או פציעת העור על ידי חפץ מזוהם. אם נוהגים באוגר במתינות , ללא תנועות מהירות ולאחר ששוטפים ידיים מריח מזון, הואיל וחלק הנשיכות הן מכיוון שהאוגר משייך את היד עם אוכל, וכן עושים כן זאת בתדירות רבה, הרבה על מנת שהאוגר יתרגל להיות מורם, אז אוגר מזן ידידותי לא ינשוך. אוגרים פעילים בעיקר בלילה. אם באים אליהם ביום באמצע שינה - זה יכול יותר להרגיז. הם רוצים לנשוך, ואז אוגר לא ידידותי במיוחד ינשוך. עדיף לשחק עמם בערב. חשוב לגשת לאוגר לא מורגל לאט, בהתחלה רק לשים את היד קרוב, לגעת לאט בלי להרים... ובהמשך האוגר יהיה יותר מורגל, ויהיה אפשר לשחק עמו יותר. עוד אומרים שהאוגר הוא קצר ראיה, ולכן כדאי ''לדבר'' עמם קודם, ולא לבוא אליהם בלי הזהרה.

בכל מקרה עם אוגרים צעירים אפשר להגיע מהר למצב שבו הם יהיו ידידותיים מאוד, ולא יהיה חשש לקחת אותם ביד, ולתת גם לאחרים שיש להם קצת גישה לחיות, לשחק עמם.

אם קונים אוגר יחיד, מוכרחים לארח לו לחברה. תזכרו הוא יצור חברתי. צריך לשחק עמו, לקנות לו צעצועים, אחרת הוא יהיה למשועמם, מתוסכל, נשכן. אוגר זו לא חיה שרק מאכילים אותה ומנקים לה את הכלוב.
בכל מקרה בהשוואה לאוגר הסורי - לאוגר הגמדי שיניים יותר קטנות ופוצעות פחות במקרה של נשכנות.
האוגרים הגמדיים הידידותיים בארץ - בחנויות לחיות מחמד רבות ניתן למצוא לפחות נציג מאחת המשפחות - קמפבלי או חורפי רוסי או עירוב של השניים. הצבעים ברוב הגדול של המקרים - הנורמליים כלומר של זה חום/שחור ואלבינו. צבעים נוספים הם קינמון (צבע ג'ינגי' עם עיניים אדומות), ואוגרים עם גוון כחלחל.
לצערנו, יש חנויות שעדין מוכרים את הסוג הנשכן - היזהרו, אם כי כבר הרבה פחות מבעבר. כיום כבר לא מייבאים כאלה. מה שיש זה בעיקר אנשים שמגדלים כמה בבית, וכשיש גורים מוכרים לחנויות.
התנהגות חברתית של אוגרים גמדיים ידידותיים. האוגרים הללו חברותיים בינם לבין עצמם. הם יכולים לחיות בזוגות או בקבוצות, זכר עם נקבה, נקבה עם נקבה או זכר עם זכר. עם זאת חשוב להפגישם בגיל צעיר, ולפני שהם יורגלו לחיות לבד.

אפשר לשים אוגר קמפבל עם רוסי חורפי, אך רצוי שכאשר קונים כמה אוגרים אשר עתידים לחיות יחד - שיהיו פחות או יותר באותו גודל וגיל, ובכל מקרה מעל חודשיים.

אצל האוגרים הגמדיים יש היררכיה, כלומר, בין אלו הגרים יחד, יש דומיננטיים יותר ויש אשר פחות, ולפיכך על השליטה יתכנו מדי פעם ריבים קולניים, אשר יכולים להישמע יותר גרוע ממה שזה באמת. בד''כ לא תהיה פציעה, והמאבקים יהיו קצרים. המאבק הוא יותר קולני מפיזי. אם בכל זאת יש פציעה רצינית, או שהמאבקים לא נפסקים לאחר זמן קצר- צריך להפריד את האוגרים לכלוב נפרד. הריבים יכולים להגיע לכדי הרג לאחר קרבות ממושכים (בד''כ כמה ימים, או תוך זמן קצר כאשר מדובר באוגר חדש שמגיע לכלוב מאוכלס). אחרי שהאוגרים ששהו יחד זמן ארוך בשלום, מופרדים - קשה להפגיש אותם מחדש - להוציא יוצא-דופן אחד: אוגר גמדי מבוגר - יקבל תמיד נקבה צעירה יותר.

ציוד: ניתן להחזיק אוגרים גמדיים באקווריום, או כלוב עם סורגים ברווח שממנו הם לא יכולים לברוח, או להיטרף, למשל ע''י חתול שנמצא בבית ומצליח לפתוח את הכלוב. בכלוביי סורגים שעתידים להיות בחוץ יש לתת את הדעת לכך, שאף אם הסורגים קטנים מכדי שהאוגר יברח (כמו בתמונה למטה עם הבקבוק) - פעמים רבות נחשים יכולים להיכנס לשם, לטרוף ולצאת. לנחשים כשרון מיוחד לעשות את זה. בד''כ כשמתחילה תקופה שכל פעם באופן מסתורי נעלם רק אוגר אחד - זו הסיבה.

חסרון נוסף בכלובי הסורגים, הוא שגם עם הבוגרים לא מצליחים לצאת ממנו, גורים צעירים מאוד יכולים לצאת, ולהיעלם.

חשוב שיהיה מצע - רצוי כזה שהם יכולים להתחפר בו, כמו נסורת או אפילו קש. כמו כן חשוב שהמצע יוכל לספוג את הצרכים. נסורת של עץ קשה מתאימה, וכן גזרי ניר (ללא דיו) וקש. צריך להיזהר מחומרים שיכולים להיתקע להם בכיסיי הלחיים, או לגרום לבעיות עיכול כאשר הם נבלעים, למשל צמר-גפן.

נקודה נוספת לתשומת לב - מאחר והאוגר אוכל את צואתו - כלוב רשת שהצואה נופלת למטה - לא מתאים.
באדמה הם מתחפרים. אם היא חולית הם יודעים לבנות תמיכות - למשל מכלי המים והאוכל, ממכסים של קופסאות ועוד. זה מאוד יפה ומראה על חכמתם, ברם קורא בשונה מתוכניתו של מגדל אשר שם להם כלים עם אוכל והם כל פעם נעלמים ונקברים באדמה, לפעמים יחד עם האוכל.

צריך כלים יציבים לאוכל וכלי יציב למים. מומלץ לשים בקבוק מים עם צינור יניקה מיוחד למכרסמים קטנים, כמו בתמונה להלן. כלים מאולתרים הרבה פעמים גבוהים מדי, או כאלה שהאוגרים הופכים, או שהם נמוכים מדי והאוגרים מלכלכים אותם בכך שנכנסים אליהם, משליכים לתוכם נסורת בזמן ההתחפרות שלהם וכו'.
כאשר יש גורים קטנים, יש שלב שהם מתחילים ללכת. בשלב כזה , אם הכלי מים הוא בצורת צלוחית נמוכה, הם יכולים לעלות אליה ולטבוע בה.

בחורף, כשאין חימום מיוחד הם יכולים להסתדר בלי מים, בתנאי שיש להם כמות מספקת של ירקות ופירות, וכמובן שאין חימום רב מדי לידם.
 
האוגר הוא חכם, חברתי, סקרן. חשוב שלאוגר יהיה מקום מסתור. מערכת מחילות תנעם לו מאוד. בכלוב ללא מסתור עם מס' אוגרים יתכן לעיתים נדירות, ריב עד למוות בין האוגרים, בעיקר בתקופת הריון.
האוגרים מעדיפים את שעות הלילה לפעילות, ואז, המשחק על הגלגל החביב שקניתם להם יכול לעורר רעש בעוד שביום כשהילדים מתים לשחק עמם, הם דווקא מעדיפים לאכול או לישון.

אמצעים נוספים, אשר יכולים להנעים את זמנם של האוגרים: כלוב גדול יותר, מחילות, סולמות, גלגל ריצה העוזר לשמירה על כושר - ובריאות הנפשית ועוד. ציוד מתכלה - כזה שהאוגר יכול לכרסם - יכול להיות נעים וטבעי. בכל מקרה חשוב לגוון ומדי פעם להחליף, כך כאשר זה מתכרסם - לא נורא.

אביזרים בכלוב חשובים מאוד לרווחת חייו של האוגר. גודל הכלוב, אינו דווקא הנתון החשוב ביותר, אלא איך הוא מעוצב. כפי שניתן לראות בתמונות שלהלן: אפשר לבנות לאוגר דברים מעניינים לבד, אפשר לקנות כלוב ולאבזר אותו, ואפשר לקנות כלוב שמראש בנוי עבור אוגר.

בד''כ כאשר לאוגר גם מחילות מפלסטיק כמו בתמונות להלן, וגם נסורת להתחפר - הוא יעדיף להיות דווקא במחילות פלסטיק. יתרונם נוסף של מחילות פלסטיק כאלה, הוא שהמגדל יכול לצפות באוגר, הן לא מכילות אבק כמו בנסורת, הן ניתנות לפירוק לחלקים קטנים, וכך ניתן להוציא את האוגר ולנקות את המחילות כשצריך. יש סוגי פלסטיק שיכולים להיות רעילים, כך אומרים, אבל ברוב הגדול של המקרים זה בסדר (למעשה לא נתקלתי בפלסטיק שהיה רעיל). התמונות התחתונות יותר הן מתוך פרסומות, שכנראה חשבו שם שבלי נסורת הכלוב נראה יותר יפה. אבל החיים זה לא פרסומת, והאוגרים ייהנו יותר אם יהיה מצע של נסורת, קש או חול, או עלים יבשים. הם יהיו פעילים גם שם, ויהיה לצרכים שלהם איפה להיספג, תהיה להם יותר אפשרות לפעילות.
טיפול ואחזקה כללית: אף על פי שאנו רואים את האוגרים הגמדיים פעילים גם ביום, הם חיות ליליות, על כן רצוי להאכילם עם ערב. יש לשמור על ניקיון: הוצאת שאריות אוכל, החלפת הריפוד כאשר הוא רטוב ו/או מלוכלך.
האוגרים, כשמם כן הם, אוגרים מזון. לכן נמצא אצלם בזמן הניקיון מחסן של אוכל. חשוב לשמור שהאוכל הזה לא ירקיב, ולהפעיל שיקול דעת אם להוציא אותו או לא.

אין צורך לרחוץ אוגרים במים, הם יודעים לדאוג לניקיונם. אמבטיות חול - יכולות להיות חביבות על אוגר. פשוט שמים להם חול נקי והם מתפלשים בו ומתנקים כך.

תזונה: תערובת מכרסמים כללית, אינה טובה דיה לאוגרים גמדיים, הן מבחינת הרכבה, והן באופן אכילתה שאינו כדרך הטבע, ולא מגוון. כמו כן לעיתים חברה שיצרה מזון לחולדות-מעבדה למשל - משווקת אותה גם לאוגרים גמדיים, רק עם אריזה אחרת, ובמחיר גבוה בהרבה...

כך או אחרת קופסא של מזון מסחרי לאוגרים היא ''קופסא שחורה'', אנו לא יודעים באמת מה יש בה, ואסור להתפתות לסיסמאות הפרסומת שעליה כמו: ''המזון הכי טוב'' (מזון הכי טוב לפי מה ?) או ''מכיל את כל אבות המזון הדרושים'' (מי אמר ? איך נבדק ?). חשוב לא לסמוך על מזון אחד, ולגוון.
רצוי לתת לאוגרים תפריט מגוון שיכיל ירקות וזרעים בעיקר; חלבונים (כן, אוגרים אלו אינם צמחוניים, בטבע אוכלים חרקים) ופירות.

מרכיבים מומלצים: לתת כל יום נציגים של כל משפחה להלן.

זרעים: שיבולת שועל, שעורה, זרעי אפונה, דוחן, תירס. בוטנים וגרעיני חמניות מומלצים גם הם, אך בכמות קטנה שתמנע השמנה. אפשר ורצוי לתת גם לחם מקמח מלא יבש (שחוץ מזה שמכיל זרעים, גם עוזר למניעת גדילת יתר של השיניים). כדי ליבש - מניחים פרוסות בשמש - בד''כ גם בלי שמש הם יתייבשו. לחם מקמח מלא בריא יותר גם לבני אדם, לכן אם אין בבית - זו הזדמנות טובה לקנות. שימו לב שלא כל לחם כהה הוא מקמח מלא - פעמים רבות מוסיפים צבע. לחם אחיד גם הוא טוב - הוא מכיל 80% קמח מלא.

חלבונים: מזון חתולים (מכיל בד''כ 30% חלבון, לעומת מזון כלבים בוגרים המכיל בד''כ20% חלבון; מזון לגורי כלבים מכיל גם 30% חלבון בד''כ), ביצה קשה או מקושקשת, בשר, גבינת קוטג', טונה, חתיכה קטנה של עוף, וכן לתת להם חרקים שונים - רק שלא יתרבו בתוך הכלוב, או כאלה שיציקו לאוגרים.

ירקות ופירות: מקבוצה זו לתת מעט יחסית, שכן הם עלולים לגרום לשלשול,לטענת חלק מהכותבים בתחום. אבל יש גם אם ניסיון ששמו מרכיבים אלה ללא הגבלה ולא היו כל בעיות. האוגר ידע לבד כמה לאכול ממה (בהנחה שהיה לו אוכל מגוון) מומלצים: פטרוזיליה (ירק חשוב), כרוב, תפוח, גזר, ברוקולי, עלי כרובית, אגס, שן-ארי, ענבים, תפוח בננה, תלתלן, סלרי, תירס, מלפפון, סביונים, אפונה, שזיף, אגס, עלי פטל (טוב במיוחד כאשר יש שלשול), תרד, לפת, גרגיר נחלים. מומלצים מאוד עשבים טריים מהשדה כמו עשב וחלמית (חובזה).
אפשר במקביל לאוכל הנ''ל לתת גם תערובת אוגרים.

אוכל שאסור לתת: יותר מידי חסה עשויה לגרום לבעיות כבד (קצת זה בסדר גמור).

לא טוב לתת: שעועית, פול, שוקולד, שום, בצל, תערובת ארנבות (שמכילה רכיבים אנטיביוטיים), סוכריות טופי, תפוזים, לימונים ובכלל פרי הדר. אבוקדו לא מומלץ לאף אחד מהמכרסמים.

* שינוי תזונתי תמיד לעשות בהדרגה. לא פתאום לתת אוכל שונה לגמרי ממה שהאוגר אכל עד כה.
אוגר גמדי אוכל את צואתו- לאוגר מערכת עיכול שונה מזו של אדם. יש לו שני סוגים של צואה: אחת שמעוכלת באופן חלקי, אותה הוא אוכל לעיכול חוזר. כך מתעכלים חלקים שתרם התעכלו קודם. אז הוא מפריש את הסוג השני של הצואה שהיא פשוט אשפה. אם נחשוב על זה מנקודת מבט של אוגר - זה מאוד הגיוני. אגב, מכרסמים רבים נוהגים לעשות כך, למשל גם ארנבונים. כלבים באופן טבעי גם נוטים לאכול צואה של בהמות, וכך מקבלים סיבים וחיידקים פרו-ביוטיים (כמו ביוגורט); גם תינוקות של אדם - נוטים לאכול צואה ולשחק איתה... אז בואו לא נשפוט את האוגר.

האכלה והתניה - אם מגישים לאוגר אוכל שהוא מאוד אוהב מהיד - הוא ילמד לקשר את היד עם משהו טוב, וזה יקל על הרגלתו לאנשים. אם רוכשים אוגר בוגר - כדאי מראש לבחור אוגר כזה שבא ליד, ולא בורח.
לחידוד השיניים- האוגר צריך אוכל או עצמים שישחקו את שיניו וימנעו גדילת יתר שלהם, כמו לחם יבש, גזיר עץ.
* אוגרים נושאים אוכל בכיסי החניכיים שלהם לארוחת לילה. וכן אוגרים מזון בכל מיני מחבואים.
* במקרה של שלשולים יש להפסיק מתן ירקות ירוקים ולהאכיל מזון יבש בלבד
רבייה: אוגרים גמדיים יכולים חיים יחד - זכר ונקבה (בשונה מאוגרים סורים/זהובים), דבר המקל על ריבויים. האוגרים הגמדיים הידידותיים יכולים להתחיל להתרבות בגיל 3-2 חודשים. יכולים לחלוף מספר חודשים מאז שמפגישים זכר עם נקבה ועד שיש הריון. קורה (בהערכה גסה בכ-10-5 אחוזים מהמקרים), שזוגות מסויימים פשוט לא מתרבים. אולי בגלל עקרות. אולי בגלל שהם לא נמשכים זה לזה. כאשר שמים זוג לחוד - בד''כ יש להם יותר וולדות - לעומת מספר הוולדות של כל נקבה בקבוצת אוגרים גדולה. במילים אחרות, אם רוצים רבייה רבה, מומלץ לשים בכלובים לחוד עד זכר ושתי נקבות. בכלוב גדול, זה פחות משמעותי. בזמן הריבוי מומלץ להקפיד על טמפ' של מעל 20 מעלות, וכ-12 שעות אור.

תקופת ההיריון היא 21-18 ימים. בד''כ קשה להבחין בהריון. תוקפנות יתר של הנקבה, כלפי הזכר, כלפי אוגרים אחרים, וכלפי האדם - יכולה להיות אחד הסימנים להריון. על אף שהנקבה יכולה לנסות לגרש את הזכר לאחר ההמלטה בימים הראשונים, בד''כ ניתן ורצוי להשאיר את הזכר יחד עם הנקבה בזמן ההיריון ולאחר ההמלטה (בשונה מאצל אוגרים סורים). הזכר עוזר בטיפול ובחינוך של הגורים. לעומת זאת אם מוציאים ומפרידים את הזכר או את הנקבה בזמן ההיריון - יתכן, כי לא יהיה ניתן להפגישם בימים שלאחר מכן. הועיל ומצד אחד יש תוקפנות, ומצד שני רצוי להשאיר אותם יחד - חשוב להשאיר בכלוב מקומות מסתור בהתאם למספר האוגרים שבו, להבטיח שאף אוגר לא יפגע ויפצע, ושהם יוכלו לחיות יחד למרות הבעיות.
בזמן ההיריון המתקדם מוטב למגדל למעט ככל האפשר בהרמת האוגרת, משחק עמה וכו'. אם הגורים נולדים היכן שיש קבוצה של אוגרים - כל הקבוצה יכולה לסייע בגידולם. אם שתי אימהות ממליטות באותו יום - הן יכולות לשים את הגורים של שניהן במקום אחד - ''בית תינוקות'', ולסירוגין יטפלו בגורים.

כאשר ההמלטה מתחילה - לוקחות מספר דקות בין יציאה של כל גור. בזמן הזה האימא יכולה להיות פעילה, ולהמליט גורים במספר מקומות בכלוב. עם סיום ההמלטה היא תאסוף אותם לתוך הקן. שגר ממוצע הוא 6-4 גורים. יתכנו עד 14 גורים להמלטה. הגורים נולדים חסרי אונים, עם עיניים סגורות וללא פרווה.
 
חשוב לאפשר לאם סביבה שקטה ובטוחה, ללא רעשים ודברים אחרים שעשויים להפחיד אותה, ויש להימנע ככל האפשר ממגע בגורים בשבועיים הראשונים.

מעשים כמו הזזת הכלוב כדי להראות לשכנים, החלפה מסיבית של הנסורת, נגיעה בגורים, טלטול הכלוב יכול להוביל ללחץ שיגרום לאם לאכול את הגורים או לנטוש אותם. עם זאת לא צריך להיות היסטרי כלפי כל תזוזה קטנה, ואם הכלוב מזוהם יותר מדי, כדאי בעדינות לנקות לפחות אזור מרוחק מהגורים (להפעיל שיקול דעת).
לאחר כ4-6 ימים עור הגורים מתחיל לקבל צבע ובהמשך מתחילה לצמוח להם פרווה. הזכר יורשה לאחר כמה ימים מההמלטה לחזור לקן הגורים. הוא יעזור בגידולם, יביא אוכל לאימא, יחמם את הגורים בהעדר האימא וכו'. בגיל 8-10 ימים הגורים יתחילו להסתובב בכלוב. בסביבות 16 יום מהלידה הם כבר יהיו עם פרווה ועיניהם יפקחו.

בזמן הזה אפשר להתעסק עם הגורים לזמן קצר, ואפשר לנקות את הכלוב.
בימים שלאחר ההמלטה חשוב לספק שפע של אוכל, שיכיל חלבון רב מהרגיל. אפשר להוסיף קערית חלב, להוסיף לחלב פירורי לחם, אפשר לתת ביצה קשה או ביצה מקושקשת, כופתיות מזון כלבים/חתולים, גם כמות גדולה מהרגיל של גרעיני חמניות תהיה מועילה.
בגיל 3 שבועות הגורים נגמלים מחלב, ויכולים להיות מופרדים מהאם. רצוי לא להעבירם למגדל אחר לפני גיל 6 שבועות.
מיד לאחר ההמלטה - לנקבה יכול להיות שוב ייחום. אם תורבע, יש לה יכולת להשהות את מפגש זרע הזכר עם הביציות, ולפיכך ההמלטה הבאה במקרה כזה לא תהיה דווקא לאחר 21-18 - אלא מאוחר יותר.
חשוב שהגורים הראשונים, יראו כיצד הנקבה מטפלת בצעירים יותר. כך ילמדו על הורות ויכלו להיות הורים טובים יותר. בטבע בד''כ הם זוכים לכך.
המלטה ראשונה יכולה להיות בעייתית יותר מאלו שאחריה. צריך ללמוד להיות אימה. אם האוגרת לא ראתה את אימה מטפלת באוגרים צעירים יותר - יותר קשה לה ללמוד להיות אימא.
האוגרים הגמדיים הידידותיים יכולים להתרבות ביניהם (כלומר, גם קמפבלי יכול להתערבב עם חורפי רוסי בהיר), אך אינם יכולים עם אוגרים מסוגים אחרים, שכן יש להם פס גנטי שונה.



© כל הזכויות שמורות למחבר המאמר

 בחזרה לרשימת המאמרים



 
  אודות האתר | תנאי שימוש | צרו קשר  שתף בפייסבוק

עיצוב האתר: רותי כרמי, פיתוח ותוכן: קולורס • כל הזכויות שמורות לפורטל בעלי חיים BestFriend ©