אחרים
סוסים
חתולים
כלבים
בעלי חיים - כללי
דף הבית
 
 

בנוסף אולי תאהב/י

 

כתבות









 

כתבה משלכם


חיפשתם כתבה ולא מצאתם ?
רוצים להוסיף כתבה משלכם ?
מלאו את פרטיכם ואנו נדאג ליצור עמכם קשר.

שם מלא


כתובת דוא"ל


טלפון


נושא


הערות




הקלד את הספרות שבתמונה


 שלח

איך יכולת לעשות לי את זה?

תרגום מאנגלית: חגית אוריין // פורסם 19/12/2010

שתף  

 
הכלב הוא ידידו הטוב של האדם. אך לעיתים, כמו בימים אלו, לאחר אסון גדול, בעלי חיים רבים, וכלבים בפרט, מוצאים עצמם לבד מסיבות שונות. יש כאלה שהלכו לאיבוד, אחרים ננטשו בבהלה, וישנם כאלה שלא ידעו בית חם מעולם. יש לנו תפקיד, כחבריהם הטובים, לדאוג להם ולאהוב אותם. מונולוג שמקפיץ את הלב

צילום: עמרי ליבנה

כשהייתי גור, שיעשעתי אותך בתעלולים שביצעתי וגרמתי לך לצחוק, קראת לי "הבן שלי" ולמרות כמה נעליים לעוסות ומספר כריות מחוסלות , הפכתי לידידך הטוב ביותר.    

בכל פעם שהייתי "ילד רע" היית מורה באצבעך כלפיי ושואל אותי : "איך יכולת לעשות זאת לי ?", אך מייד היית מתרצה והופך אותי לליטוף בטן.

החינוך הביתי שלי ארך מעט מהמצופה, עקב היותך מאד עסוק, אך יחדיו עבדנו על זה שנינו.

אני זוכר את הלילות בהם חככתי אפי באפך במיטתך, האזנתי לסיפורייך האינטימיים ולחלומותייך הסודיים, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות יותר מושלמים מאלו שהיו לי.  טיילנו ורצנו יחדיו בפארק, נסענו יחדיו במכונית, אכלנו יחד גלידה (אני אכלתי רק את הגביע כי אתה טענת ש:"גלידה אינה בריאה לכלבים"...) ונהגתי לתפוס תנומה ארוכה בשמש בהמתנה לבואך מהעבודה בסוף היום.

בהדרגה, הקדשת יותר ויותר זמן לעבודתך ולפיתוח הקריירה שלך, ויותר זמן בחיפוש אחר בת זוג.

המתנתי לך בסבלנות, ניחמתי אותך ברגעי שברון-לב ואכזבות, מעולם לא הצקתי לך לגבי החלטותיך השגויות, קפצתי בשמחה לקראתך בבואך הביתה, והשתתפתי באושרך כשהתאהבת.

היא, כעת אשתך, איננה "אוהבת כלבים".  עדיין, קיבלתיה בלבביות בכניסתה לביתנו, הרעפתי עליה חיבה וצייתי להוראותיה.  הייתי מאושר כי אתה היית מאושר. 

אז הגיעו הגורים האנושיים ואני חלקתי איתך את התרגשותך. הייתי מוקסם מעורם הוורדרד, מריחם הנעים, וגם אני רציתי לטפל בהם. רק שאתה והיא דאגתם שאני עלול לפגוע בהם ונאלצתי לבלות מרבית הזמן סגור בחדר מרוחק.

או, כמה רציתי לאהוב אותם, אך נאלצתי להפוך ל"אסירה של אהבה".

עם התבגרותם, הפכתי לידידתם, הם השתעשעו איתי, טבלו בפרוותי, תקעו אצבעותיהם בעיניי, חקרו את אוזניי ונישקו את אפי. אהבתי הכל בהם, בעיקר את מגעם – היות והמגע שלך הפך כעת לנדיר כל כך – והייתי מקריב את חיי עבורם, לו היה צורך בכך.

נהגתי להתגנב למיטותיהם ולהקשיב לדברים שהטרידו אותם ולחלומותיהם הסודיים, יחדיו המתנו לקול מכוניתך החונה במוסך.  היו זמנים, בהם כאשר שאלו אותך אם יש לך כלב ואתה שלפת תמונתי מארנקך וסיפרת סיפורים עלי בגאווה. זמנים אלו חלפו -  כיום, כאשר שואלים אותך אותה שאלה, אתה עונה בקצרה :"כן" ומייד משנה נושא.

הפסקתי למלא תפקיד חשוב בחייך.

וכעת, נקרית בדרכך הזדמנות לקידום בקריירה שלך ע"י תפקיד בעיר אחרת, ועליכם לעבור לדירה בה לא מרשים להכניס בעלי-חיים.  עשית את הצעד הנכון עבור "משפחתך", אך היו זמנים בהם אני הייתי משפחתך היחידה.

התרגשתי מהנסיעה במכונית, עד אשר הגענו למכלאת בעלי-החיים. היה שם ריח של כלבים וחתולים, של פחד, של חוסר-אונים.  אתה מילאת את השאלונים, ואמרת: "אני בטוח שתמצאו בית טוב עבורה"... העובדים משכו בכתפיהם והשיבו לך במבט כאוב. הם מודעים למציאות הניצבת בפני כלב או חתול בגיל העמידה, גם אם הם בעלי "תעודות".

היה עליך להתיר את לפיתת אצבעות בנך בקולר שלי, בעודו צורח בבכי :"לא, אבא, בבקשה אל תיתן להם לקחת את הכלבה שלי !!"... ואני חששתי לו ולשיעור שהוא עלול ללמוד ממה שכעת הדגמת לו לגבי ידידות ונאמנות, אודות אהבה ואחריות , ואודות כבוד לכל יצור חי.  ליטפת את ראשי לפרידה, נמנע ממבט ישיר לעיניי, וסירבת בנימוס לקחת למזכרת את הקולר והרצועה שלי.

מיהרת ללכת -  זמנך היה קצוב וכך גם זמני שלי.

לאחר עזיבתך, שתי הנשים החביבות טענו שסביר להניח שאתה ידעת מראש על השינוי העתידי בחייך ולא עשית די למצוא לי בית טוב אחר. הן הנידו בראשן ושאלו :"כיצד יכולת לעשות לי את זה ?"...

הן מקדישות לנו זמן כאן ככל שהלו"ז העמוס שלהן מאפשר. הן מאכילות אותנו, כמובן, אך אני איבדתי את התיאבון כבר לפני זמן רב.  בתחילה, בכל פעם שמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לפתח הכלוב, מקווה שזה אתה – ששינית דעתך – שכל זה היה רק חלום רע... או מקווה שלפחות זה מישהו שאיכפת לו, מישהו שיאמצני ויציל אותי. כשהבנתי שאין ביכולתי להתחרות בחן של שכניי הגורים העליזים, חסרי התובנה לגבי עתידם, נסוגותי לפינה מרוחקת והמתנתי.

שמעתי את צעדיה כשהיא באה לקחתני בסוף היום, וצעדתי לאורך המסדרון בעקבותיה לחדר נפרד. חדר שקט. היא הניחה אותי על השולחן, שיפשפה את אוזניי ואמרה לי לא לדאוג. ליבי פעם בחוזקה בציפייה לקראת הבאות, ועם זאת היתה לי תחושת הקלה. ימיה של אסירת האהבה נסתיימו. בהתאם לאופיי, דאגתי יותר לה. הנטל שעליה לשאת מקשה עליה ואני חשתי בזאת כפי שתמיד חשתי במצבי הרוח שהיו לך.

בעדינות, היא כרכה חוסם עורקים סביב רגלי הקידמית, בעוד דמעה ניגרת על לחייה. ליקקתי את ידה באותה דרך בה נהגתי לנחם אותך לפני שנים כה רבות.  במקצועיות היא החדירה מחט לווריד שלי. בעת שחשתי את דקירת המחט וחדירת הנוזל הקריר אל תוך גופי, שכבתי מנומנם, מביט בעיניה הטובות ומילמלתי :"איך יכולת לעשות את זה לי ?"...

אולי בגלל שהיא הבינה את השפה הכלבית שלי, היא אמרה :"אני כ"כ מצטערת..." היא חיבקה אותי והסבירה במהירות שזה בסה"כ התפקיד שלה להבטיח שאגיע למקום טוב יותר, היכן שלא אהיה נטוש ומוזנח או שאיאלץ להיאבק עבור עצמי – מקום בו יש אהבה ואור כ"כ שונים ממקום זה בכדור הארץ.  בשארית כוחותיי, ניסיתי לשדר לה, באמצעות הנעת זנבי, שדבריי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?" לא נועדו לה.  זה היית אתה, הבעלים האהוב שלי, שחשבתי עליו באומרי זאת.  אני אמשיך לחשוב עלייך ולחכות לך לנצח.

הלואי וכל אשר תפגוש בחייך יכיר לך נאמנות כפי שהכרת לי.

טקסט מקור: Jim Willis. תירגום מאנגלית: חגית אוריין

 בחזרה לרשימת הכתבות

 

תגובות לכתבה

 
  אודות האתר | תנאי שימוש | צרו קשר  שתף בפייסבוק

עיצוב האתר: רותי כרמי, פיתוח ותוכן: קולורס • כל הזכויות שמורות לפורטל בעלי חיים BestFriend ©