אחרים
סוסים
חתולים
כלבים
בעלי חיים - כללי
דף הבית
 
 

מידע נוסף ?

 

דפי מידע

חיפשתם מידע ולא מצאתם ?
רוצים להוסיף מידע משלכם ?
מלאו את פרטיכם ואנו נדאג ליצור עמכם קשר.

שם מלא


כתובת דוא"ל


טלפון


נושא


הערות




הקלד את הספרות שבתמונה


 שלח

כלבים באמנות, ספרות, היסטוריה, דת ויהדות


אמנות וספרות
כבר במצרים העתיקה, כלבים כיכבו בתפקידי ציד או לוויה. באומנות מופיעים כלבים בציורים ופסלים מהמאה ה -18 והמאה ה-19 כמלווים דיוקנאות, כנושא או כחלק מהתרחשויות.

בספרים וסרטים רבים, משמשים הכלבים בתפקידי מפתח. למשל: ''פנג הלבן'' מאת ג'ק לונדון, ''לאסי שובי הביתה'', ''עזית הכלבה הצנחנית'' מאת מוטה גור, הכלב ''רין-טין-טין'' בתוכנית המשטרה על שמו משנות ה-80-90, וכן בתפקידים משניים: הכלב טוטו ב''הקוסם מארץ עוץ'' מאת ל. פרנק באום, הפרסומת המהוללת ''דובי דובי דוברמן'',  ''ד''ר דוליטל'', ''קוראים לי בטהובן'', ואף בקומיקסים, סדרות טלוויזיה וסרטים ''סנופי'', ''גארפילד'', ''פלוטו'', ''פינוקי'' ועוד.

קצת היסטוריה
מבחינה היסטורית, בשנת 1957, היתה הטיסה הראשונה לחלל, וביצעה אותה לא אחרת מאשר כלבה בשם לייקה, לייקה מתה תוך חמש-שבע שעות לאחר שיגורה, כתוצאה מהתחממות יתר. נסיבות מותה לא פורסמו במשך שנים רבות.

דת ואמונות
בקלפים הצוענים, קלף הכלב משמעו חברות ונאמנות. היכולת לסמוך על חבריך שיהיו נאמנים לך ויעמדו לרשותך בכל עת. בקלפי הטארוט, סימבול הכלב הוא עשיר מאוד-  מדובר בחבר נאמן ומסור. הקלף מייצג חברות, מסירות וידידות ועיתים נאמנות כה גבוהה עד כדי ביטול עצמי.

תרבויות רבות רואות את הכלב כחיה החיה בשני עולמות. דמות הכלב נקשרת עם הכוחות המסתוריים של היקום. ישות המעניקה ידע וכלים לשיפור האנושות כולה. במצרים העתיקה למשל, דמות הכלב היתה נערצת ותפקידו היתה ''השופט בחיים שלאחר המוות'', בקברים מצריים ניתן למצוא עצמות כלב מונחות לצד עצמות האדם, דבר המעיד על כך שנקברו יחד, כנראה כדי שהכלב יתלווה לאדם ויגן עליו גם לאחר מותו.

ביוון, לעומת זאת, היחס לכלבים היה אמביוולנטי. מצד אחד- הם נחשבו לשליחי האלים, ומצד שני, גם האלים פחדו מהם. במיתולוגיה היוונית- קרברוס, כלב הציד של האדס (אל השאול), שומר על עולם השאול הממוקם בבטן האדמה. מדובר בכלב בעל שלושה ראשים המשמש כשומר נאמן, קפדן ואכזרי, המתנהג בעדינות למי שנותן לו עוגה, ומניח לו לעבור את סף השאול. בנוסף לקרברוס, מוזכר הכלב בהקשר לאלה ארטמיס המתוארת כאלת ציד קנאית, אשר באחד הימים צייד בשם אקטאון ראה אותה ביער רוחצת בבריכה, וארטמיס שכעסה על שראה אותה במערומיה- הפכה אותו לאייל וכלבי הצייד שלו רדפו אחריו. סיפור נוסף  מספר על הצייד אוריון שארטמיס שלחה עקרב כדי להמית אותו ואת כלבו. ולאחר מכן, אוריון הפך לקבוצת כוכבים וכלבו הפך לכוכב הכלב (סיריוס). כוכב סיריוס שוכן בקונסטלציית ''הכלב הגדול'' ובאמצעותו חישבו ביוון העתיקה את העונה החמה- כאשר סיריוס זרח בעלות השחר.

בדת ההינדית ישנו כלב בעל 4 עיניים ששומר על עולם המתים, הכלב נחשב בהודו לחיה טמאה
הסינים לעומתם, רואים בכלב סימבול לאושר ושפע, מה גם שהסינים מכנים את השנים על פי סוגי החיות, ישנה גם ''שנת כלב'' (2006, 1994, 1982, 1970, 1958..) מי שנולד בשנים אלו מסתמן להיות אדם אינטליגנטי, רגיש, מסור, נאמן וישר, הזקוק לחיבה ואהבה כדי לחיות בשלווה, דואג ומגן על קרוביו ולוקח קשה ניסיונות ניצול. לטיפוסים אלו קשה לקבל מרות, הם טיפוסים אחראיים, קפדנים היודעים לנהל ואוהבים להיות במרכז תשומת הלב. לרוב , מדובר בטיפוס חברותי מאוד, אוהב ספורט, שיחות ארוכות, קניות ובילויים. לעיתים, מדובר בטיפוסים קנאים הנתונים לשינויים פתאומיים במצב הרוח, מדובר בטיפוסים שאוהבים לרוב חיים שקטים ומאוד רגישים למחלות.

באפריקה, יש לכל שבט מיתוס שונה על כלבים, בחלקם הכלבים נחשבים לשומרי הנשים, מנהיגי הרוחות ומנהיגי האדם, ובשבטים אחרים הכלבים נחשבו להורסי הכפר.

בנצרות, נחשבים הכלבים לשליח האלוהות, ניתן לראות זאת בעבודות אמנות רבות, ובעצם העובדה שקדושים נוצריים רבים נהגו להסתובב עם כלבים כבני לוויה, האמונה הנוצרית גורסת כי תפקיד הכלבים הוא לבדוק את נאמנות הקדושים ולכוונם בדרכם.

בעוד שבדת האיסלאם, נחשבים הכלבים לשליחי השטן. המוסלמים מאמינים שאחרי שאדם בא במגע עם כלב הוא צריך לעבור טיהור. על פי המנהג המוסלמי, קערת הכלב עוברת טיהור על ידי רחיצה עם אדמה שבע פעמים. לעומת זאת, הנביא מוחמד היה בעליו של כלב ציד וטען שאין להרוג את הכלבים משום שאלוהים ברא אותם.

המסורת היהודית
מקובל לחשוב כי הכלב ביהדות הוא עניין של טומאה, כנראה בשל העובדה שבעבר הסתובבו הכלבים בלהקות, העבירו מחלות וניזונו מגוויות. אך אם נלך ממש אחורה בזמן, הדבר לאו דווקא נכון. הכלב הוזכר לראשונה בתנ''ך בספר שמות, פרק י''א פסוק ז'- ''לא יחרץ כלב לשונו''- שפירושו- אף כלב לא נבח להסגיר את בני ישראל כשעזבו את מצרים. כלומר, בעת יציאת מצרים, הכלבים סייעו לעם ישראל בבריחתם. הכלב זכה בשל כך ליחס מיוחד, והתורה צוותה שאת בשר הטריפה ישליכו לכלב ''אמר הקב''ה: תן לו שכרו''. בספר איוב, פרק ל' פסוק א' מוזכר לראשונה כלב עבודה בהקשר של עזרה לאדם כ''כלבי צאני'', הזהים ל''כלב הכנעני''. בנוסף לכך, בעבר השתמשו במילה כלב לשמות פרטיים (כפי שהיום זאב ודב הם שמות פרטיים)- למשל ''כלב בן יפונה'' בתנ''ך).

במסורת היהודית, קיימת אמונה עממית על פיה היהודים חוששים מכלבים. ישנו אף איסור של חז''ל ''לגדל כלב רע בתוך ביתו'' של האדם, מחשש שיפחיד, יפצע או יהרוג את באי הבית. כמה מחכמי ההלכה בימי הביניים סייגו זו וקבעו ש''כלב שאינו רע מותר לגדל''. וכן, מקורות רבים מציגים כי גידול חיות מחמד, ובעיקר כלבים, היה שכיח בתקופות רבות. משפט נוסף ומוכר הוא המשפט מדברי חז''ל ''בעקבא דמשיחה פני הדור כפני הכלב''- טבעו של הכלב שהוא רץ תמיד לפני אדונו ומפעם לפעם מפנה ראשו לאחור לראות לאן פני אדונו מועדות. הכוונה בפסוק היא: אלו המתיימרים להיות מנהיגי הדור, ההולכים לפני העם באופן רשמי הם ראשי הממשלות, אך בפועל הם נתונים לחסדי התקשורת ועליהם לעשות לא כרצונם, אלא כפי שמכוון אותם הציבור.לפי פסוק זה מוסבר כי ערכו של העם הוא כערכו של הכלב. התלמוד עצמו מתייחס לכלב בחיבה בשל הנאמנות הרבה שהוא מציע. 

היהודים באירופה פחדו מאוד מכלבים משום שהשתמשו בהם נגד היהודים בפוגרומים רבים, וכמובן בשואה. כאשר אצל היהודים המזרחים הכלב נחשב לחיה טמאה בשל השפעת האסלאם. הכלבנות הממוסדת החלה בארץ בזמן המנדט הבריטי, כאשר הגזעים הפופולאריים היו גזעים בריטים (טרייר, קוקר ספניאל ועוד.) לאחר מכן, החל שימוש בכלבי עבודה, בפרט בוקסר ורועה גרמני. וכך הישוב היהודי החל להחזיק בכלבים ולטפחם. לאחר מלחמת העולם השניה, החלו אנשים פרטיים לייבא כלבים מאירופה וכך הגיעו לישראל גזעים נוספים.

בשנות השבעים, הוקמה בארץ ''ההתאחדות הישראלית לכלבנות'' ולאחר מכן הוקם גם ''צער בעלי חיים'', בשנות התשעים החל הגידול הרב במספר הכלבים ועלתה רמת הטיפול בהם.



 חזרה לדפי מידע
 
  אודות האתר | תנאי שימוש | צרו קשר  שתף בפייסבוק

עיצוב האתר: רותי כרמי, פיתוח ותוכן: קולורס • כל הזכויות שמורות לפורטל בעלי חיים BestFriend ©